הערת אזהרה הינה רישום בלשכת רישום המקרקעין (טאבו) בדבר התחייבות בכתב, של בעל המקרקעין או בעל זכות אחרת במקרקעין, לעשות במקרקעין מסוימים עסקה או להימנע מלעשות בהם עסקה, וזאת בהתאם לסעיף 126 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969.
את רישומה של הערה האזהרה יכול לערוך כל אדם בגיר אך תמיד מומלץ לפנות ולבצע את הרישום באמצעות עורך דין מיומן.
לרישום הערת אזהרה ישנן 3 מטרות עיקריות:
עם זאת, יש לזכור כי הערת האזהרה איננה נמנית על רשימת הזכויות הקנייניות במקרקעין, אלא המדובר בזכות שלילית בלבד.
בעצם רישומה היא חוסמת רישום עסקאות במקרקעין הסותרות את תוכן ההערה (ע"א 205/83 חובני נ' דקלה, פס"ד מ"א(3), 96).
סעיף 9 לחוק המקרקעין קובע כי כאשר נערכו שתי עסקאות נוגדות באותו הנכס, אזי תגבר זכותו של הקונה הראשון בזמן, אלא אם כן הקונה השני פעל בתום לב ובתמורה, כלומר: לא ידע על העסקה הראשונה, שילם את התמורה בעד הנכס, והשלים את הרישום על שמו בטאבו.
בפסק הדין בפרשת גנז (ע"א 2643/97 גנז נ' בריטיש קולוניאל חברה בע"מ, פ"ד נז(2) 385), קבע ביהמ"ש העליון כי ככל שמדובר בעסקאות נוגדות שנעשו באותו נכס, אזי על מנת שהקונה הראשון יגבר על הקונה השני, מוטלת עליו החובה לרשום הערת אזהרה לטובתו תוך זמן סביר לאחר עריכת העסקה.
באותו פסק דין נדון מקרה בו בעל הנכס מכר את הנכס פעמיים, לשני קונים שונים, בהפרש של 17 שנה ביניהן. ברם, בעוד הקונה הראשון נמנע מלרשום הערת אזהרה לטובתו במשך כל התקופה שבין שתי העסקאות, על אף שלא הייתה לו כל מניעה לעשות כן, רשם הקונה השני הערת אזהרה לטובתו.
ביהמ"ש העליון קבע כי הימנעות הקונה הראשון מלרשום הערת אזהרה לטובתו במשך תקופה כה ארוכה, מהווה למעשה הפרה של חובת תום הלב שלו כלפי הקונה השני, ועל כן זכותו של הקונה השני גוברת על שלו.
התוצאה הייתה שהקונה השני היה זכאי לאכיפה, כלומר, למימוש הבעלות על הנכס, בעוד הקונה הראשון קיבל פיצויים בלבד.
חוק המקרקעין מפרט שלושה מקרים נוספים בהם ניתן לרשום הערת אזהרה:
כדי לרשום הערת אזהרה, יש להגיש לטאבו את המסמכים הבאים:
כאמור, כל אזרח במדינה יכול לבצע את הרישום בעצמו, אך מומלץ לפנות ולהעזר בשירותיו של עורך דין הבקיא בדיני המקרקעין, על מנת להימנע מטעויות שעשויות לעלות ביוקר ולגזול זמן רב בהמשך הדרך.